בפרץ של ספונטניות מדומה (מדומה, כי זה יושב לי בראש כמבר כמה זמן) החלטתי ללכת לקורס ויפאסנה. מיד כשנחתתי מהונג-קונג החלטתי לבדוק אם יש קורס שיוכל להשתלב בדיוק לפני שיהל חוזר. זו הזדמנות טובה, ממילא יש לי שקט, לנצל את זה למשהו עמוק.

מבט מחלונות הבית שלנו בבגסו, דארמסאלה, הודו

הבית שלנו יושב על ערוץ הנחל שיורד מהמפל של באגסו. הוא שייך להודים מקומיים שגרים בקומת הקרקע. בקומה השנייה יש ארבעה חדרים להשכרה עם מקלחות משותפות ומטבח משותף ובקומה השלישית הדירה שלנו. מרפסת גדולה, סלון, מטבח מקלחת וחדר שינה עם שלושה כיווני אוויר ומרפסת קטנה נוספת. הם סיידו את הבית בדיוק לפני שנכנסנו, חוץ מהסדקים מרעידת האדמה האחרונה, הכל נקי, אבל ליתר בטחון ניקיתי עוד קצת. הקירות ורודים והמשקופים סגלגלים, בהודו זה בכלל לא מרגיש קיטשי מידי. גג משופע מפח כסוף עם פס ירוק. מעלינו באגסו, טריונד ומון-פיק שבימים יפים נראית רוכנת מעל כולם מגובה 5400 מטר. מתחתינו הנהר שאם נמשיך איתו נגיע לדרמסאלה-הנמוכה ולמישורים שמתחתיה.

עשרת הימים הנוראים: קורס ויפאסאנה

טיול אופנועים בהודו - פרק 8 - רישיקש

אפשר לומר שברישיקש התחילה החוויה ההודית שלי.

הדרך לרישקש מאוטארקאשי במגמת ירידה והמון כפרים כל שניים-שלושה קילומטרים. בין הכפרים שדות. שוב צורם הפער – בשדות ובדרכים פוגשים את הנשים, עם ערימת חציר על הראש, עם מגל ביד, עם מעדר, עם שק חול. לפעמים אחת הנשים עובדת עם תינוק תלוי לה על הצוואר במנשא בד. לפעמים הילדים הקטנים מסתובבים סביבה ומשחקים בחול שהיא עורמת במעדר. אין חופשת לידה, אבל מותר להביא את הילד לעבודה. מעדר ביד ותינוק על השד... הגברים יושבים בכפר בחנויות שלהם, אם אין להם חנות, הם יושבים בחנות של החבר שלהם. שותים צ'אי, קוראים עיתון ומקשקשים. זה לא ממש מפתיע אותי שהנשים עובדות קשה והגברים בזולה, מה שמפתיע אותי, זה שגם כשכבר מתפתחת חברה, לכאורה הפוכה, בה הנשים עובדות עבודה פיזית, מביאות פרנסה הביתה, מביאות אוכל, דואגות לילדים, עדיין הגברים שולטים, לפחות באופן רשמי, גם בבית, גם בכסף, גם בכפר, גם במדינה. את זה הם לא הפכו והשחרור כנראה עדיין רחוק. מה לעשות, למרות שהגברים ההודים נראים די קטנים ומצ'וקמקים, וההודיות שמנות וחזקות, הגברים עדיין יותר חזקים ואם האשה חוזרת הביתה עם הכסף, בכאפה אחת הוא מסדר הכל ומחזיר את חוסר האיזון למצב הנורמאלי... אם כבר נגזר עלי להיות אישה, טוב שלא יצאתי הודית, למרות שלדעתי, רב ההודיות שנולדות לתוך זה, לא בטוח שהיו מחליפות את חייהן המלאים בחיי בטלה שטחיים של גבר...

הודו על אופנועים - פרק 7 - אוטארקאשי-גנגוטרי-אוטרקאשי

את הבוקר שלמחרת אני מעבירה בקניות והצטיידות לטרק ויהל בכביסות ואריזות. עוברים דרך סוכן הנסיעות לוודא שהכל סגור ומסודר עם הפורטרים ומתחילים לנסוע. בערך באמצע הדרך לגאנגוטרי יש מעיינות חמים עם כמה מלונות מסביב – גאנגנאני (GangNani) ואנחנו מחליטים להעביר שם את הלילה. שעתיים וחצי נסיעה עד המעיינות, אנחנו מתמקמים באחד המלונות שהמליצו לנו. חדרון קטן עם שירותים הודים ורק מים קרים אבל 10 שניות הליכה לבריכה החמה. יש בריכה לגברים ובריכה לנשים. אני בודקת את שניהם ומחליטה שהנשים יותר נעימה. רק שני ילדים הודים במים. אני נכנסת לאט לאט, בכל צעד הגוף צריך להתרגל למים שהם ממש שורפים ודוקרים. המים יוצאים דרך הסלעים ונשפכים כל הזמן לתוך הבריכה. הם נראים נקיים כשהם נופלים על הסלעים, בבריכה לעומת זאת כבר יש מלא ירוקת ויתושים שמתו מהאדים החמים של המים וצפים להם. חוץ מהירוקת והיתושים הצפים, יחסית נקי. אני עומדת לי במים החמים ההרים מלמעלה. נעים. כשכבר נהיה לי חם מידי אני יוצאת. יהל בינתיים הספיק לדבר עם כל הקדושים של המקדש ושולח אותי להתלבש ולקבל ברכה. אני חוזרת לחדר, הגוף טיפה מגרד. אני שוטפת את עצמי במים קרים וסבון. ליתר בטחון. מתלבשת והולכת לקבל את ברכת הבבא המקומי. אני יושבת מולו בפתח המקדש, הוא מציג לי את כל הבובות שיושבות מאחוריו: זה גנש, זה שיבא זה ברהמא. כמו שהיינו משחקות כשהיינו קטנות, כל אחת מציגה את הבובות שלה, זו ברבי, זו שילה, זו נחמה. רק שאצלו, בין הבובות שלו מסתובבים גם כמה ג'וקים. מידי פעם הבבא בודק שהבנתי מה שהוא אמר. כן, בטח הבנתי, הנה, זה גנש, אותו אני תמיד מזהה כי הוא איש-פיל. הוא שם לי נקודה במצח, ואני מבורכת. יהל דוחף לי כמה שטרות לתת לו. אחרי הטקס הזה אנחנו עושים סבוב סביב המקדש, רואים את מקור המעיין החם ויורדים שוב למטה לבריכות. בעזרת הנשים יש עכשיו איזה הודי מתרחץ ובחור אמריקאי. ההודי גדול ושמן, רואה אותי ומיד מתנצל שהוא בנשים אבל תוך כמה דקות הוא ייצא, הוא קיבל אישור מיוחד מהבבא כי מנקים את החלק של הגברים והמים שם עכשיו חמים מידי. אין שום בעיה, אני במילא לא נכנסת יותר בינתיים. יהל לעומת זאת, מחליט לנסות להיכנס. מים זה לא הקאפ-אוף-טי של יהל ובטח לא כשהם כל כך חמים, אבל הוא מנסה.